אנשים אומרים "אין לי משמעת" כאילו מדובר בתכונה שנולדים איתה. בפועל, רוב האנשים שנראים ממושמעים פשוט לא מנהלים דיון עם עצמם בכל בוקר. הם סידרו את החיים כך שיהיו פחות דיונים. את זה אפשר ללמוד.
מוטיבציה היא תוצאה, לא תנאי
הטעות הנפוצה היא לחכות שיבוא החשק ואז להתחיל. אצל רוב האנשים זה עובד הפוך: מתחילים בלי חשק, ואחרי כמה דקות קצת נכנסים לזה. אז המטרה הופכת להיות פשוטה יותר. לא "להרגיש מוכנים", אלא להתחיל, ולו לדקה אחת.
קובעים גרסת מינימום
לכל הרגל כדאי שיהיו שתי גרסאות: הרגילה, וזו של הימים הרעים. אימון של 30 דקות הופך ל־5 דקות מתיחות. פרק שלם הופך לעמוד אחד. ביום רע עושים את המינימום וסוגרים עניין. כך הרצף נשמר, ועוד יותר חשוב, נשמר הסיפור שאתם מספרים לעצמכם: אני אדם שעומד במה שהוא אומר.
מחליטים בערב, לא בבוקר
בבוקר, כשעייפים, כל משימה נראית כבדה יותר. לכן כדאי לכתוב בערב 3 משימות למחר. ככה כשקמים לא צריך להחליט כלום, רק לבצע את מה שהאדם הרגוע של אתמול בערב כבר החליט. שלוש זה מספיק: מי שכותב עשר משימות בדרך כלל מסיים את היום בתחושת כישלון.
מתחייבים בכתב
יש הבדל בין מחשבה שעוברת בראש לבין התחייבות כתובה עם תאריך וחתימה. עוד יותר טוב: לספר למישהו. חבר או בן זוג שיודעים מה החלטתם הופכים את הוויתור למשהו שקשה קצת יותר לעשות בשקט.
מסדרים את הסביבה
במקום להתאמץ להתנגד להסחות, מרחיקים אותן. הטלפון מחוץ לחדר, הרשתות החברתיות מנותקות במחשב, הדבר שרוצים לעשות מונח במקום שרואים. כל מה שלא צריך להתאפק ממנו חוסך אנרגיה לדברים שחשובים.
לא מחפשים שלמות
מי שמציב לעצמו "אף פעם לא לפספס" יישבר בפספוס הראשון. מטרה טובה יותר היא לחזור מהר. משמעת עצמית נמדדת לאורך זמן, בכמה ימים חזרתם למסלול ולא בכמה ימים לא סטיתם ממנו.
כלים לימים הקשים
בערכת DRIVE365 הקדשנו לזה חלק שלם: "המדריך לנופל החופשי" בספר המסע נותן 7 כלים לימים שבהם בא לוותר, ומכתב ההתחייבות נחתם כבר ביום הראשון.